אם נערוך סקר בקרב מורים ונבקש מהם לתאר את הכיתה האידיאלית שלהם, סביר מאוד להניח שאחת הכיתות הרצויות כוללות את העובדה שכיתה מושלמת תהיה כזו בה התלמידים קשובים רוב הזמן. נכון שקשה להאריך את העניין ללא הרף למספר שעות, אנחנו לא יכולים לשכוח שאף אחד לא שומר על עקומת הקשב שלהם באותה רמה בכל שעה, אפילו לא כל יום.
אז איך לשמור על עניין רב יותר ולהימנע ככל האפשר מהפרעות בכיתה? סביר מאוד להניח שיהיה צורך להתאים את לוח השנה של הכיתה. בשעות המוקדמות התלמידים קשובים וקשובים יותר, בדיוק ההפך ממה שקורה בשעות הבוקר המאוחרות, שם העייפות הותירה את חותמה. יש לרשום בשעות הראשונות לסדר היום נושאים (מתמטיקה, פיזיקה, שפות, ...) ופעילויות (למשל בחינה) שדרושה יכולת קוגניטיבית גדולה יותר. לקראת סוף הבוקר עדיף להשאיר את אלה הדורשים שימוש ביצירתיות (אמנות חזותית, מולטימדיה, סדנאות, תערוכות בעל פה, ...) או כאלה המשמשים לפנאי ובילוי (ביקורים בחו"ל, חינוך גופני, ...).
מצד שני, חשוב לדעת לעורר השתתפות של הכיתה כשלומדים נושא. אין דבר מרגיע יותר מאשר להקשיב למישהו מדבר ללא לאות במשך זמן רב ללא סיכוי להתערב. השהייה, עריכת סיבובי שאלות ותשובות, שילוב המילה עם מצגות חזותיות (אינפוגרפיות, סרטונים, ...) וביסוס אמפתיה איתם, השארת מספר דקות להרגיש חופשי להסביר את עצמן זו דרך "להתעורר "השתתפותם ומפחיתים משמעותית את שיאי הירידה ברמת הטיפול.
הבן כי יום שישי, כמו גם הימים שלפני חופשות או חגים, הם ימים מסובכים יותר מכיוון שהתלמידים עייפים יותר, מוסחים, אופוריים עוד יותר מהרגיל. להיות קצת יותר מתנשא במצבים אלה מאפשר לשיעורים לא להיות חוויה מתסכלת עבור אף אחד מהצדדים.